נגעים אדומים-סגולים על שק האשכים: המדריך המלא לאנגיוקרטומה

עודכן לאחרונה: 25.6.2026, 13:02:16

אנגיוקרטומה בשק האשכים היא הופעה של נגעים עוריים קטנים, בצבע אדום כהה עד סגול. למעשה, התרחבות של כלי דם שטחיים גורמת לנגעים אלה. נגעים אלה שפירים (לא סרטניים) ברוב המקרים ואינם מסוכנים. עם זאת, כל שינוי עורי באזור דורש אבחון מקצועי של אורולוג כדי לשלול מצבים רפואיים אחרים.

מבוא: מהי אנגיוקרטומה בשק האשכים?

גילוי של נגעים או שינויים על עור שק האשכים יכול לעורר דאגה רבה. למרבה המזל, אחד הממצאים השכיחים ביותר הוא אנגיוקרטומה בשק האשכים, מצב עורי שפיר לחלוטין. נגעים אלו מכונים גם אנגיוקרטומה של פורדייס (Fordyce). למעשה, הם התרחבויות קטנות של כלי דם (קפילרות) בשכבת העור העליונה.

חשוב להבין כי למרות המראה המדאיג לעיתים, תופעה זו אינה מדבקת ואינה קשורה למחלות המועברות במגע מיני. עם זאת, האבחון המקצועי חשוב ביותר. רק אורולוג מנוסה יכול להבדיל בין נגע שפיר לבין ממצאים אחרים הדורשים טיפול רפואי.

מאפיינים ותסמינים: כיצד לזהות אנגיוקרטומה?

הזיהוי הראשוני של אנגיוקרטומה מתבסס על מראה הנגעים. חשוב להכיר את המאפיינים הטיפוסיים שלה, אך רק רופא יכול לתת אבחנה סופית.

מאפיינים ויזואליים של הנגעים:

• צבע: הנגעים מופיעים בדרך כלל בצבע אדום בהיר, אדום כהה, כחול-סגול או כמעט שחור. הצבע הכהה נובע מדם הנמצא בתוך כלי הדם המורחב. לעיתים קרובות, הוא יכול להיראות כמו פקק דם (תרומבוזיס).
• גודל: הגודל משתנה, ונע בין נקודה קטנה (1 מ"מ) ועד לגודל של מספר מילימטרים (בדרך כלל עד 5-6 מ"מ).
• כמות: אנגיוקרטומה יכולה להופיע כנגע בודד או כמקבץ של עשרות ואף מאות נגעים הפזורים על פני שק האשכים.
• מרקם: הנגעים מעט מורמים מעל פני העור (בליטות או פפולות), ולעיתים בעלי מרקם מחוספס או היפר-קרטוטי (מעובה).

תסמינים נלווים

ברוב המקרים, אנגיוקרטומה היא א-סימפטומטית, כלומר אינה גורמת לכאב, גרד או אי נוחות. עם זאת, במצבים מסוימים ייתכנו תסמינים קלים:

דימום: הנגעים עלולים לדמם בקלות יחסית בשל שריטה, חיכוך עם בגדים או פציעה, למשל במהלך גילוח. הדימום בדרך כלל קל וחולף מעצמו, אך דימום כזה מהווה סיבה שכיחה לפנייה לייעוץ רפואי.

אי נוחות קוסמטית: עבור גברים רבים, עצם נוכחות הנגעים מהווה מטרד אסתטי הגורם למבוכה או חרדה, גם אם אין תסמינים פיזיים.

הגורמים להופעת אנגיוקרטומה בשק האשכים והאם אפשר למנוע זאת?

הסיבה המדויקת להופעת אנגיוקרטומה של פורדייס אינה ידועה לחלוטין. עם זאת, הסברה הרווחת קושרת אותה לתהליכי הזדקנות של כלי הדם ולעלייה בלחץ הוורידי המקומי. זהו אינו מצב מולד, והוא נוטה להופיע בגיל מבוגר יותר, בדרך כלל מעל גיל 40.

ההנחה היא שעם הגיל, דפנות כלי הדם הקטנים נחלשות. יתרה מכך, בשילוב עם לחץ ורידי מוגבר באזור האשכים, מתפתחת התרחבות מקומית של הנימים, הלא היא האנגיוקרטומה.

אחד הגורמים הנפוצים לעלייה בלחץ הוורידי באשכים הוא מצב הנקרא דליות האשכים (וריקוצל). וריקוצל הוא הרחבה של הוורידים המנקזים את האשך, בדומה לדליות ברגליים. מצב זה יכול להוביל ללחץ מוגבר התורם להיווצרות אנגיוקרטומות. במרפאתנו אנו מאבחנים ומטפלים בוריקוצל. טיפול כזה, במקרים מסוימים, עשוי למנוע החמרה של נגעי האנגיוקרטומה בשק האשכים.

במקרים נדירים מאוד, הופעה נרחבת ופתאומית של אנגיוקרטומות במקומות שונים בגוף (לא רק בשק האשכים) עלולה להעיד על מחלה גנטית הנקראת מחלת פברי (Fabry disease). זהו מצב סיסטמי המשפיע על איברים רבים. לפי מומחים, רופאים מומחים בתחום הגנטיקה והנפרולוגיה מבצעים את האבחנה שלו.

תהליך האבחון: מתי לפנות לאורולוג ומה צפוי בבדיקה?

כפי שהודגש, כל נגע חדש או שינוי בעור שק האשכים דורש פנייה לבדיקת אורולוג. אין לסמוך על אבחון עצמי או על תמונות באינטרנט. החשש העיקרי, למרות שהוא נדיר ביותר באזור זה, הוא מלנומה או סוגים אחרים של סרטן עור. לכן, רק בדיקה מקצועית יכולה לשלול זאת בוודאות.

שלבי תהליך האבחון:

1. שיחה ותשאול רפואי (אנמנזה): הרופא ישאל על מועד הופעת הנגעים ועל שינויים בגודלם או בצבעם. בנוסף, הוא יברר האם הם מדממים או גורמים לתסמינים אחרים, ויאסוף מידע על ההיסטוריה הרפואית הכללית.
2. בדיקה גופנית: האורולוג יבצע בדיקה יסודית של שק האשכים והאזור כולו. הבדיקה נועדה להעריך את אופי הנגעים, גודלם, מספרם ומיקומם. בנוסף, הרופא יבדוק אם קיימים מצבים נלווים כמו וריקוצל או מיימת אשכים (הידרוצל).
3. דרמוסקופיה: לעיתים קרובות, הרופא ישתמש בדרמוסקופ – מכשיר המגדיל את פני העור. הוא מאפשר לבחון את מבנה כלי הדם בתוך הנגע. בדיקה זו מסייעת רבות להבדיל בין אנגיוקרטומה שפירה לבין נגעים חשודים אחרים.
4. ביופסיה (במקרים נדירים): אם מראה הנגע אינו טיפוסי או אם קיים חשד קליני לממאירות, ייתכן שהרופא ימליץ על נטילת דגימת עור קטנה (ביופסיה). לאחר מכן, הוא ישלח אותה לבדיקה פתולוגית. זהו הליך נדיר מאוד בהקשר של אנגיוקרטומה טיפוסית.

אפשרויות הטיפול באנגיוקרטומה

ההחלטה החשובה הראשונה היא האם בכלל צריך טיפול. מאחר שמדובר במצב שפיר, ברוב המקרים אין צורך רפואי להסיר את הנגעים. לכן, ההמלצה לרוב המטופלים היא מעקב בלבד.

למעשה, בדרך כלל אנו מציעים טיפול רק כאשר הנגעים גורמים לדימום חוזר. לחלופין, הם עשויים להוות מטרד אסתטי משמעותי למטופל.

אם וכאשר מחליטים לטפל, קיימות מספר שיטות יעילות להסרת אנגיוקרטומה בשק האשכים:

חשוב לדון עם הרופא המטפל על היתרונות והחסרונות של כל שיטה. יש לדון גם על הסיכון להצטלקות, שינוי פיגמנטציה וסיכויי חזרה של נגעי האנגיוקרטומה בשק האשכים.