סרטן הערמונית הינו הסרטן השכיח ביותר בגבר וגורם המוות מסרטן השישי בשכיחותו. לאחר האבחנה של סרטן הערמונית ע"י ביופסיה מוכוונת MRI וההחלטה כי יש לטפל ולא לעקוב אחר המחלה קיימות שתי אפשרויות מקובלות לטיפול: ניתוח מול קרינה. בניתוח, אשר כיום מבוצע בגישה לפרוסקופית בסיוע רובוט, מוסרת הערמונית כולה ובחלק מהמקרים גם קשריות הלימפה אשר סמוכות לבלוטת הערמונית. הרקמה נשלחת לבדיקה פתולוגית אשר מספקת נתונים חשובים לאבחנה ולצורך בהמשך הטיפול.
לעומת זאת, קרינה חיצונית נעשית ללא התערבות כלשהי בגוף המטופל. תכנון הקרינה נעשה בעזרת בדיקות דימות (CT או MRI) כך שמרבית הקרינה תהיה על הערמונית עצמה ומיעוט בלבד על איברים סמוכים. מחקרים אשר בחנו את יעילות שני הטיפולים הללו הראו שמבחינה אונקולוגית שניהם מספקים שיעורי החלמה ושיעורי חזרה דומים ביותר. לאחר ניתוח צפויה בריחת שתן בכ-21% מהמטופלים, כאשר מרביתם (13%) זקוקים לפד יחיד בלבד ביממה. בנוסף, הפרעת זקפה הינה שכיחה לאחר הניתוח (62%) אך הולכת ומשתפרת עם הזמן ובסיוע תרופות כגון ויאגרה וסיאליס כך ששנה לאחר הניתוח רק ל-27% מהמטופלים יש הפרעת זקפה משמעותית. תופעות הלוואי של קרינה נגרמות מהקרינה הפוגעת באיברים הסמוכים לערמונית. תופעות לוואי משמעותיות מופיעות ב-74% מהמטופלים ב-5 שנים שלאחר הטיפול. תופעות לוואי אפשריות כוללות דימום בצואה ודחיפות למתן צואה, תלונות במתן שתן והפרעת זקפה במטופלים הזקוקים בנוסף גם לטיפול הורמונלי.
ההבדל העיקרי בין שתי הגישות הטיפוליות הינו בתוצאות התפקודיות שלהן ובפרופיל תופעות הלוואי של כל טיפול. למעשה, מאחר והתוצאות האונקולוגיות דומות מאוד, הבחירה בין ניתוח כריתת ערמונית לטיפול בסרטן הערמונית וקרינה צריכה להתבסס על תופעות הלוואי בעיקר. מטופלים העוברים ניתוח יסבלו מבריחת שתן בשיעורים גבוהים יותר ביחס למטופלים אשר יעברו קרינה בתקופה של ה-5 שנים שלאחר הטיפול, אך ככל שעובר הזמן ההבדל בין שני הטיפולים מבחינת בריחת שתן נעלם ולאחר כ-10-15 שנים אין הבדל בכלל. מטופלים שעוברים ניתוח יסבלו פחות מדחיפות למתן צואה ביחס למטופלים שטופלו בקרינה ב-5 שנים הראשונות, אך בהמשך הבדל זה יעלם. מתן שתן וקימה בלילה היו פחות טובים במטופלים שעברו קרינה ב-6 חודשים שלאחר הקרינה אך התאוששו עד שנה לאחר הטיפול.
יתרון חשוב של ניתוח מול קרינה נוגע למקרה בו המחלה חוזרת לאחר הטיפול הראשוני. במקרה שבו בוצע ניתוח, ניתן בקלות יחסית לטפל בחזרת המחלה עם קרינה חיצונית בתוצאות מצוינות. לעומת זאת, במידה ומופיעה חזרה של המחלה לאחר טיפול קרינתי, ביצוע של ניתוח במצב זה הינו קשה טכנית ובעל שיעור סיבוכים גבוה. כך שביצוע של ניתוח בשלב הראשון שומר אפשרות לטיפול קו שני יעיל ובטוח.
