הטיפול הניתוחי הזעיר פולשני בערמונית מוגדלת שפירה

הגדלה שפירה של הערמונית הינה תהליך טבעי המתרחש כמעט בכל הגברים לאורך זמן, כל עוד יש להם אשכים. בכ – 50% מהגברים מעל גיל 50 קיימת עדות להגדלה של בלוטת הערמונית.

וככל שהגיל עולה גם השכיחות עולה – בגיל 80 מעל ל- 80% מהגברים קיימת ערמונית מוגדלת. לפחות 30% מהגברים יזדקקו לטיפול עד הגיעם לגיל 70. 

ההערכה היא כי בין 25-50% מהגברים הסובלים מערמונית מוגדלת, יכולים לשפר את מצבם באמצעות טיפול תרופתי או ניתוח ערמונית.

הגדלה שפירה של הערמונית הינה תהליך טבעי המתרחש כמעט בכל הגברים לאורך זמן, כל עוד יש להם אשכים. בכ – 50% מהגברים מעל גיל 50 קיימת עדות להגדלה של בלוטת הערמונית.

 וככל שהגיל עולה גם השכיחות עולה – בגיל 80 מעל ל- 80% מהגברים קיימת ערמונית מוגדלת. 

לפחות 30% מהגברים יזדקקו לטיפול עד הגיעם לגיל 70. ההערכה היא כי בין 25-50% מהגברים הסובלים מערמונית מוגדלת, יכולים לשפר את מצבם באמצעות טיפול תרופתי או ניתוח ערמונית.

ערמונית מוגדלת עלולה לגרום לשני סוגים של תלונות:

תלונות התרוקנות – נגרמים כתוצאה מחסימה מכנית של זרימת השתן הנגרמת כתוצאה מהערמונית המוגדלת. במצב ששלפוחית השתן של הגבר מתכווצת כדי להתרוקן היא צריכה להתגבר על החסימה הנוצרת כתוצאה מההגדלה של הערמונית. 

הקשיים שחווים הם – היסוס או מאמץ בנתינת שתן, זרם שתן חלש או מקוטע, צורך בלחיצה על הבטן בעת התרוקנות.

תלונות אגירה – החסימה המכנית גורמת לעבוי שריר כיס השתן (שעובד מול התנגדות גבוהה יותר) הגורם לתדירות הטלת שתן גבוהה, קימה מרובה בלילה (נוקטוריה) דחיפות (צורך עז להטלת שתן).

ככל שהערמונית גדלה, תופעות של נוקטוריה, היסוס, מאמץ, זרם חלש, מוחמרות. התוצאה היא חוסר יכולת לרוקן את שלפוחית השתן (שארית שתן). 

שארית שתן עלולה להוביל להתפתחות של בעיות אחרון כגון דלקת בדרכי השתן, אבנים בשלפוחית השתן או במקרה הגרוע ביותר אי ספיקה כלייתית.

בשלב סופי של המחלה מגיעים למצב שאין יכולת לרוקן בכלל את שלפוחית השתן ואצירת שתן מתפתחת. הדבר מחייב התערבות רפואית מידית – החדרת קטטר (צנטר) דרך הפין או נקז דרך דופן הבטן אל תוך שלפוחית השתן, וזאת כדי להקל על הניקוז.

הברור להגדלה שפירה של הערמונית:

• בדיקה רקטלית – מישוש הערמונית דרך פי הטבעת. בדיקה זו נותנת לאורולוג מושג כללי על גודל הערמונית ומצבה הכללי – אם יש חשש לסרטן בערמונית.
• בדיקות מעבדה – בדיקות דם (תפקודי כליה, בדיקת PSA), שתן
• בדיקת סונר דרכי השתן – מאפשרת הערכה מדויקת של גודל הערמונית, נפח שארית השתן והאם ישנה הרחבה של הכליות משנית ללחץ בכיס שתן (הידרונפרוזיס)
• מילוי שאלון להערכת חומרת התסמינים (שאלון IPSS)

בהתאם לחומרת התסמינים ובדיקות הדם ניתן לבחור בין מספר לא מבוטל של טיפולים יעילים

שינוי אורח חיים ומעקב

הפחתה משמעותית בצריכת הקפה והאלכוהול, שינוי אופי הטלת השתן (התרוקנות כפולה) יכולים להקל משמעותית על תסמינים ויכולים לחסוך טיפול תרופתי או ניתוחי. שיטה זו יעילה בעיקר במטופלים עם תסמינים קלים בלבד וללא עדות לפגיעה בכליות

טיפול תרופתי

מטרת התרופות הינה הקלה בחסימה המכנית ובתלונות. 2 משפחות של תרופות נפוצות לטיפול בערמונית מוגדלת:

1. חסמי אלפא – תרופות אלו גורמות להרפיית השריר החלק בערמונית וביציאה מכיס השתן וכך מגדילות את קוטר צינור השתן. קסטרל, אלפו-קל ואומניק הן התרופות הנפוצות ביותר. תופעות הלוואי העיקריות הינן ירידת לחץ דם וסחרחורות בתחילת הטיפול ושפיכת זרע אחורית (בעת השפיכה הזרע זורם לכיס השתן ולא לכוון החוץ)
2. חסמי קולטן טסטוסטרון – מאחר והטסטוסטרון ונגזרותיו הם הגורמים להגדלת הערמונית, חסימת הקשר בין ההורמון לבלוטה יכול להביא להקטנתה. אבודרט הינה התרופה הנפוצה במשפחה זו. יעילות מירבית של התרופה מתקבלת לאחר כ-3 חודשי טיפול, אז הערמונית לרוב קטנה בכ-30%. תופעות הלוואי קשורות לחסימת הטסטוסטרון וכוללת ירידה בחשק מיני, הפרעת זקפה.

חשוב לציין כי הטיפול התרופתי אינו מרפא את הערמונית אלא רק משפר את התסמינים. בלוטת הערמונית ממשיכה לגדול ולכן ייתכן מצב שבו הכדורים יפסיקו לעזור ואז יש לשקול פתרון ניתוחי.

טיפולים ניתוחיים

ישנם מטופלים שטיפול תרופתי גורם לתופעות לוואי, לא עוזר בכלל או הפסיק לעזור. במקרים אלו הפתרון יהיה לשקול התערבות ניתוחית. ניתוח ערמונית הינו פתרון לבעיה של ערמונית מוגדלת ואינו מצריך מספר טיפולים. באמצעות ניתוח ערמונית מתבצעת הפחתת נפח הערמונית, כך שהיא לא תפעיל לחץ על השופכה (צינור השתן) ועל שלפוחית השתן.

סיבוכים אפשריים דומים בין השיטות השונות וכוללים דימום בשתן לאחר ניתוח, זהום בדרכי שתן ובמקרים נדירים ביותר בריחת שתן.